מאמצי ההתעצמות של חמאס מאז מבצע "עמוד ענן"

מאז סיום מבצע "עמוד ענן" (נובמבר 2012) נקט חמאס ברצועת עזה במדיניות של ריסון, כפי שהתחייב מול מצרים, במסגרת ההבנות להפסקת הלחימה.

על רקע זה, התמקדה פעילותו בשני אפיקים, והם:

• הרחקת "טביעת האצבע" של הטרור מהרצועה. קרי, המשך מימון, הכוונה וביצוע טרור נגד ישראל, בהפעלה מרחוק מהרצועה, ובפועל "ייצוא הטרור" אל מחוץ לגבולות הרצועה. במסגרת זו, פעל חמאס, נמרצות, לשיקום תשתיותיו הצבאיות באיו"ש, ולהקמת תשתיות חדשות שם, תוך מימון והכוונת הפעילים לביצוע פיגועי טרור נגד ישראל, כאמור, הרחק מהרצועה.
• התעצמות ובניין הכוח לקראת "המערכה הבאה" מול ישראל, שבאה לידי ביטוי בהברחות אמל"ח, ייצור מקומי ושידרוג יכולות של הכוח הצבאי של חמאס.

הברחות אמל"ח וייצור מקומי:

בתחום ההתעצמות ביקש חמאס, בראש ובראשונה, לחדש את מלאי האמל"ח שברשותו, בדגש על נשק תלול מסלול (להלן: תמ"ס), כלומר: רקטות ופצצות מרגמה. מלאי זה הידלדל מאוד, במהלך ימי מבצע "עמוד ענן", שכן אז נורו לעבר ישראל, בידי חמאס, למעלה מ-1,500 פריטי תמ"ס. בנוסף, פעל חמאס להשגת פרטי אמל"ח תיקני ואיכותי נגד טנקים (נ"ט) ונגד מטוסים (נ"מ).

לצורך השלמת המלאי, הציב חמאס בראש סדר העדיפויות שלו את נושא הברחות האמל"ח לרצועה, לרבות של נשק שמקורו באיראן. בחמאס הושקעו מאמצים רבים בבניית רשתות הברחה, תוך התמקדות במדינות כמו סודאן, לוב, ומדינות נוספות, כאשר נתיב ההברחה מתחיל בהן ועובר דרך סיני, עד הגיעו, בסופו של דבר, לרצועה.

בפועל, למרות המאמצים בתחום זה, היקף האמל"ח, שהצליח חמאס להבריח לרצועה, לאחר מבצע "עמוד ענן", היה מצומצם, בהשוואה להיקפו לפניו. ברקע לכך פעילות של סיכול, לרבות מצד כוחות הביטחון המצריים, אשר החל מסוף 2012 – תחילת 2013, פעלו למניעת הברחות לרצועה דרך מרחב סיני. זאת, באמצעות סיכול משלוחים, שיבוש רשתות הברחה, ופעילות חלקית נגד מנהרות הברחה.

שידרוג יכולות וייצור מקומי של אמל"ח:

במקביל, ונוכח הקשיים שנערמו על מאמציו להברחות אמל"ח, פנה חמאס לשידרוג היכולות לייצור עצמי של אמל"ח ברצועה. במסגרת זו, נרכשו והוכנסו לרצועה אמצעים טכנולוגיים חדישים וחומרי גלם חדשניים, כולל ממדינות במזרח אסיה, ואף הובאו לרצועה מומחים בתחומים אלה, כדי לסייע לחמאס בפיתוח. בכלל זאת, שודרגו הרקטות מייצור מקומי להגדלת הטווחים, מעבר לטווח של 70-50 ק"מ, לשיפור דיוק הפגיעה ולהגדלת כוח ההרס שלהן.

שידרוג דפוסי לחימה עם ישראל:

לצד ההתחמשות והגדלת המלאים, פעל חמאס לשדרוג יכולותיה של הזרוע הצבאית שלו. זאת, באמצעות הוצאת עשרות פעילים לאימונים ולהכשרות, כולל בחו"ל, ועל ידי אימוץ ופיתוח מתווי פעילות נוספים. בין אלה יוזכרו: פיתוח פעילות בתווך הימי, שביטוי לכך ניתן בניסיון הפיגוע סמוך לזיקים (8 יולי 2014), באמצעות חדירה מהים, ופיתוח התווך האווירי, כדוגמת הניסיון לייצר כטב"מ (כלי טייס בלתי מאויש) והפיכתו לכלי תופת, באמצעות העמסתו בחומרי נפץ.

בנוסף, רוכז בחמאס מאמץ גם בפיתוח התווך התת-קרקעי. זאת על ידי הכנת מערכי שיגור תת-קרקעיים לנשק תלול-מסלול, שכוון כלפי ישראל, וכן על-ידי חפירת מנהרות רבות, לא רק לצורכי מגננה, אלא גם מנהרות התקפיות חוצות גדר, ואף מנהרות תופת.

סיכום:

בתקופה שחלפה מאז מבצע "עמוד ענן", במהלכה שרר שקט יחסי בגזרת הרצועה, התמקד חמאס בהתעצמות ובבניין הכוח, לקראת "המערכה הבאה" מול ישראל, אשר, בראייתו, ומבחינת היתכנות, הייתה זו רק שאלה של זמן.

מאמצי ההתעצמות הצבאית, שנעשו בתקופה זו נועדו לתת לחמאס אפשרות לבנות את עוצמת האש שלו נגד ישראל, להגדיל את אורך הנשימה האופרטיבי ולהרחיב את טווח האיום על העורף הישראלי, דבר שבא לידי ביטוי כבר בימים הראשונים של מבצע "צוק איתן" (יולי 2014).