יציאת ערבים ישראלים לזירת הלחימה בסוריה

בין מאות המתנדבים, שהגיעו לסוריה באותה עת לצורך זה, היו גם כוחות מאורגנים, כמו אנשי קבוצתו של אבו מצעב אלזרקאוי, שנקראה "קבוצת הייחוד והג'יהאד" (בערבית: ג'מאעת אלתוחיד ואלג'האד), אשר ב-2004 הצטרפה ל"אלקאעדה", ושינתה את שמה ל"אלקאעדה בעיראק".

בתחילת 2012, ולאחר שהתברר כי הנשיא אסד עושה שימוש בכוחות שיעים, לרבות "חזבאללה" בלבנון, ובאנשי "משמרות המהפכה" האיראנים, בניסיון להכריע את מלחמת האזרחים, שינו ראשי "אלקאעדה" בסוריה את התייחסותם למשטר הסורי, והתייצבו לימין הכוחות המורדים. הם המירו את שמה של הקבוצה ל"חזית הסיוע" (בערבית ג'בהת אלנצרה), הכריזו על שטחה של סוריה כ"זירת ג'יהאד מרכזית", וקראו למוסלמים הסונים ברחבי העולם לבוא וללחום לצדם, כדי להביא להפלת משטרו של אסד. זאת, תוך הכרזה כי מערכה זו היא חלק מ"ג'יהאד" (=מלחמת קודש) שיביא, בסופו של דבר, לשחרור ירושלים ופלסטין.

גורמים רבים מארצות שונות, כדוגמת תימן, סעודיה, לוב וירדן, המזוהים עם רעיונות "הג'יהאד העולמי" נענו לקריאה, ביניהם גם מוסלמים ומתאסלמים חדשים, בעלי אזרחות אירופית. לצד אלה, אותרה גם יציאה לסוריה של פלסטינים, תושבי רצועת עזה ואיו"ש, וכן של בודדים מקרב ערביי ישראל.

יציאת ערבים ישראלים לסוריה

ההתנהלות בסוריה, על-רקע מלחמת האזרחים שם, זכתה לקשב גבוה בקרב ערביי ישראל. חלק מהגורמים הביעו תמיכה בשלטון, ואילו האחרים ביקשו להפגין כנגד "פשעי השלטון הסורי", ועסקו באיסוף תרומות עבור העם בסוריה.

הקריאה לצאת ל"ג'יהאד" ולפעול נגד שלטונו של אסד בסוריה נפלה על אוזניים קשובות בעיקר בקרב גורמים לאומנים קיצוניים, המזדהים ו/או דוגלים באידיאולוגיה של זרם הסלפיה-ג'האדיה. זרם זה, שעל רעיונותיו מבוססת האידיאולוגיה של "אלקאעדה", דוגל במאבק אלים, וללא פשרות, ב"אויבי האסלאם", לרבות משטרים ערבים חילוניים, הנחשבים ל"כופרים", ולפיכך קיימת הצדקה דתית לפעול להפלתם.

מרבית היוצאים לסוריה מקרב ערביי ישראל הם בעלי רקע סלפי-ג'יהאדי, חלקם סטודנטים, שנחשפו, במהלך לימודיהם, בירדן או באירופה, לאידיאולוגיה הג'יהאדית, ולאנשי קשר של ארגוני "הג'יהאד העולמי", הפועלים בסוריה. לגבי חלקם, מציאת זירה חלופית למלחמה על-רקע דתי-אידיאולוגי אפשרה לממש מאוויים ג'יהאדיים, שלא היה באפשרותם לממש בזירה המקומית. רוב היוצאים לסוריה התייצבו לצד כוחות המורדים, מרביתם נלחמו במסגרת "דאעש"[1] וארגוני "ג'יהאד עולמי" אחרים, הפועלים בסוריה (לרבות "חזית הסיוע", ג'בהת אלנצרה), ומיעוטם (ידועים, לפחות שני מקרים) לצד כוחות המשטר.

להלן מספר דוגמאות:

• חכמת עת'מאן חסין מצארוה, תושב טייבה, יליד 1984, יצא לסוריה כדי להשתתף בלחימה נגד משטרו של אסד לצד גורמי "הג'יהאד העולמי". זאת, בעקבות אחיו, חסין מצארוה, אשר מאוחר יותר התברר, כי נהרג במהלך הלחימה לצד כוחות המורדים. בסוריה עבר חכמת מצארוה אימונים צבאיים במחנה של המורדים, כולל אימונים בנשק, ואף הוצע לו לבצע פיגוע התאבדות נגד כוחות המשטר. עם חזרתו לישראל הוא נחקר והודה כי בסוריה הוא תוחקר רבות על ישראל, על צה"ל ועל אתרים רגישים בישראל, לרבות הכור בדימונה. הוא אף התבקש לבצע פיגוע התאבדות בישראל. ביולי 2013 גזר עליו בית המשפט עונש מאסר של שנתיים וחצי בפועל ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
• מאיד זכי ג'מעה אג'בריה, תושב משרפה, יליד 1984, יצא, באוגוסט 2013 לסוריה, ביחד עם שני תושבי אם אלפחם: ח'ליל צאלח ח'ליל אל סיד ומחמד ח'אלד מחמד סעיד מחאמיד, המוכרים כמזוהים עם אידיאולוגיית הסלפיה-ג'יהאדיה. בספטמבר 2013 נפוצו שמועות שווא כי אג'בריה נהרג בסוריה, ובני משפחתו חילקו דברי מתיקה, כאות שמחה, והכריזו כי מאיד השיג את מה שייחל לו לכל חייו – למות על קידוש השם למען אללה. לא ידוע מה עלה בגורל השניים האחרים.
• אחמד עמאד חירי שורבג'י, תושב אם אלפחם, יליד 1991, יצא ביחד עם חבריו רביע שחאדה, אחמד חבשי ומחמד ג'בארין לסוריה, כדי להילחם נגד המשטר הסורי, לצד כוחות המורדים. שורבג'י, שהתגייס, ביחד עם חבריו, לארגון "דאעש", עבר בסוריה אימונים צבאיים, שכללו רכישת ידע עיוני והכשרה מעשית בכלי נשק שונים, ביניהם: שימוש בקלצ'ניקוב, כולל פירוק, הרכבה וניקוי, ירי ממקלע כבד מסוג PKC, וידע תיאורטי בהשלכת רימונים ובירי ממטול RPG. הוא עבר אימוני כושר גופני והתאמן בזחילה וקפיצה במהלך לחימה, ובהמשך ביצע מטלות של שמירה, הצבת מחסומים, סיורים צבאיים והשתתפות בקרבות, תוך ביצוע ירי מנשקו האישי, מסוג קלצ'ניקוב. כתב האישום נגד שורבג'י, ששב לישראל באפריל 2014, מייחס לו עבירות של יציאה שלא כדין למדינות אויב ואימונים צבאיים אסורים. ביהמ"ש גזר על שורבג'י עונש של 22 חודשי מאסר בפועל.
• חסאם נדאל יוסף חג'לה, תושב ג'לגוליה, יליד 1988, יצא לסוריה, ביחד עם בן דודו, עבדאללה חג'לה, על מנת להצטרף לקבוצות הלוחמות נגד משטרו של אסד. הוא עבר שם אימונים צבאיים והכשרות, לרבות שימוש בכלי נשק שונים, הפעלת מטענים, ירי במקלעים והשלכת רימוני יד, והשתתף בפעולות לחימה, שכללו מארבים ופעילות בטחון שוטף. כאשר הביע רצון לשוב לביתו, הונחה על ידי מפקדו להשיג אמל"ח ולהצטרף לכוחות "ההתנגדות" נגד ישראל, או לחילופין לעשות פעולות "התנגדות", שאינן דורשות שימוש בנשק כגון: הצתת שטחים חקלאיים, מכוניות, חנויות ובתים, הרעלת מקורות מים, וגניבת בעלי חיים ומכוניות.
• עת'מאן טאלב אחמד אבו אלקיעאן, תושב חורה/נגב, יליד 1988, רופא מתמחה בבית חולים ברזילי באשקלון, יצא לסוריה, ביחד עם בן משפחתו, שפיק אבו אלקיעאן, כדי להצטרף ללחימה לצד כוחות "דאעש". מספר חודשים לאחר מכן נהרג עת'מאן אלקיעאן, במהלך הקרבות, ודבר מותו פורסם (אוקטובר 2014) בהרחבה בתקשורת. נגד אחיו, אדריס אבו אלקיעאן, המשתייך לזרם קיצוני של הסלפיה-ג'יהאדיה, ואשר סייע לשניים במימון ובתיאום הנסיעה לסוריה, דרך תורכיה, הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לעוון וסיוע ליציאה שלא כדין.

סיכום והערכת הסיכון

סוריה מהווה מוקד משיכה מרכזי ליחידים, מרחבי העולם, המעוניינים להצטרף ללחימה לצד כוחות המורדים במשטר, וארגוני "הג'יהאד העולמי", המסייעים להם. בין היוצאים לסוריה גם עשרות בודדות של צעירים מקרב ערביי ישראל, מרביתם בעלי רקע סלפי-ג'יהאדי. עד כה ידוע על קרוב ל-40 איש שיצאו לסוריה, מתוכם 4 נהרגו במהלך הקרבות, ואילו אחדים חזרו לארץ והועמדו לדין. מרבית היוצאים לסוריה מקרב ערביי ישראל הצטרפו לשורותיהם של הארגונים המזוהים עם גורמי "הג'יהאד העולמי", שהתבססו שם, ובראשם "דאעש" ו"חזית הסיוע", אשר הוצאו אל מחוץ לחוק בישראל, לאחר שהוכרזו כהתאחדות בלתי מותרת.

המתגייסים החדשים בשורות הארגונים הג'יהאדיים, לרבות מקרב ערביי ישראל, מקבלים בסוריה הכשרה צבאית, רוכשים מיומנות לחימה, והופכים, בפועל, ללוחמים. שיעורי אינדוקטרינציה וההטפה האידיאולוגית המלווה את ההכשרות, גורמת אצלם, לרוב, להקצנה בדעותיהם ובתפיסותיהם.

יציאתם של ערבים מישראל לסוריה ושהייתם לצד גורמי טרור של "הג'יהאד העולמי", טומנת בחובה שורת סיכונים לישראל. בראשם, האפשרות כי גורמים אלה ינצלו את המתגייסים החדשים ללימוד הזירה הישראלית, ולהשגת מידע, שישמש לקידום פעילות טרור בישראל. פוטנציאל האיום, מבחינה זו, אף מועצם נוכח הגבול המשותף בין ישראל וסוריה, והאפשרות לפעול נגדה בתווך זה.

בנוסף, הקשר שנוצר בין גורמי טרור ב"חוץ", לבין אזרחים ערבים בישראל, עלול להיות מתורגם להגשת סיוע לוגיסטי ומבצעי לקידום פיגועים בישראל. זאת, הן במשוטה והן במודע, בידי המגויסים עצמם, שלאחר שצברו ניסיון מבצעי והקצינו בדעותיהם, עלולים להיות מונחים, בידי מפקדיהם, לשוב לישראל, כדי לשמש "סוכני השפעה" להפצת האידיאולוגיה הקיצונית של ארגוני "הג'יהאד העולמי", לסייע בגיוס ורתימת נוספים לשורותיהם, ואפילו ליצירת תאי טרור וביצוע פיגועים.

בישראל, פועלים כוחות הביטחון לצמצום והקטנת הסכנה הנובעת מתופעה זו. זאת, הן על ידי פעילות מניעה, כאשר מתקבל מידע על כוונה לצאת לסוריה, לרבות איסור יציאה מהארץ, והן לאחר מעשה. זאת, תוך שימוש בכלים המשפטיים להתמודדות עם התופעה, שנוצרו מכוח ההכרזה על ארגוני "הג'יהאד העולמי", כדוגמת דאעש ו"חזית הסיוע", כהתאחדות בלתי מותרת, להשגת ענישה מחמירה לצורך הרתעה.

[1] דאעש – ראשי תיבות (בערבית) של המדינה האסלאמית בעיראק וסוריה (אלדולה אלאסלאמיה פי אלעראק ואלשאם), השם שקיבל על עצמו ארגון "אלקאעגה בעיראק", לאחר שהתפצל במהלך 2014, מהארגון, בעקבות חילוקי דעות עם ההנהגה המרכזית של "אלקאעדה". ביוני 2014 הכריז דאעש על הקמת ח'ליפות אסלאמית עצמאית בשטחים שבשליטתו, ושינה את שמו ל"מדינה האסלאמית". בספטמבר 2014 הוצא הארגון אל מחוץ לחוק בישראל, לאחר ששר הביטחון הכריז עליו כהתאחדות בלתי מותרת.